טמפרטורת מים: הדרישות שונות בהתאם למיני הרבייה השונים. לדוגמא, טורבוט הוא דג מים קרים, טמפרטורת המים מתאימה יותר ל 12-18 מעלות, ומלפפון הים מתאים יותר ב 10-16 מעלות. אם טמפרטורת המים גבוהה מ -20 מעלות, היא תעשה שינה בקיץ. פניאוס ואננאמי אוהב טמפרטורת מים גבוהה וגדל מהר יותר מעל 22 מעלות.
מליחות: זהה לטמפרטורת המים, לזנים שונים יש דרישות שונות למליחות. בואו לא נדבר על מינים מתורבתים במים מתוקים. מינים בתרבית ימית נבדלים בין מליחות רחבה למליחות צרה. מיני מלח רחבים יכולים לשרוד במליחות שונות, כגון חדקן, ים, ונאנאמי, פורל קשת. עם זאת, מינים מלוחים צרים יכולים לשרוד רק בטווח מסוים של מליחות, כמו מלפפוני ים וכו ', ומליחות גוף המים אינה קלה להחלפה מהירה מדי בתוך זמן קצר.
PH: רוב מיני החקלאות הימית מתאימים יותר להישרדות בסביבות מים נייטרליות או חלשות, כגון pH 7.5-8.2. דגי מים מתוקים יכולים להסתגל למגוון רחב יותר של pH, שיכול לנוע בין pH 6.5-9.0. בגידול דגי נוי ישנם חובבים המתמחים במשחק במיכלי דשא. סביבת המים של מיכל הדשא היא חומצית חלשה.
חמצן מומס: ישנם זנים הסובלניים להיפוקסיה וזנים שאינם סובלניים להיפוקסיה. באופן כללי, DO יותר מ 5 מ"ג / ליטר עדיף. כמובן, חמצן מומס גבוה מדי עלול לגרום לדגים לחלות במחלת בועות אוויר.
חנקן אמוניה: בעיקרון, הוא נדרש להיות פחות מ 0.2 מ"ג / ליטר, אם הוא גבוה מדי, זה ירעיל את המינים התרבותיים.
ניטריט: באופן כללי, זה יידרש להיות פחות מ 0.1 מ"ג / ליטר, אם הוא גבוה יותר, הוא יומר לחנקן אמוניה, מה שבעקיפין מוביל להרעלת בעלי חיים במים.
סה"כ בסיסיות: 80-120 מ"ג / ליטר נדרשת בתרבית של פניאוס וואנאמי.
מימן גופרתי: פחות מ 0.1 מ"ג / ליטר.
