תכונות חנקן אמוניה
חנקן אמוניה מתייחס לחנקן הקיים במים בצורה של אמוניה חופשית (NH3) ויוני אמוניום (NH4). תכולת החנקן של חומר אורגני מן החי גבוהה בדרך כלל מזו של חומר אורגני מהצומח. במקביל, חומר אורגני המכיל חנקן בזבל אנושי ובעלי חיים אינו יציב ומתפרק בקלות לאמוניה. לכן כאשר מוגברת תכולת החנקן האמוניה במים היא מתייחסת לאמוניה המשולבת הקיימת בצורה של אמוניה או יוני אמוניום.
מקור חנקן אמוניה
(1) ביוב עירוני ביתי
מקור חנקן האמוניה במים הוא בעיקר תוצרי הפירוק של חומר אורגני המכיל חנקן בביוב ביתי תחת פעולת מיקרואורגניזמים.
בנוסף, נוצר חנקן אמוניה גם במהלך גידול יבולים ושימוש בדשן חנקן, והוא מוזרק למפעל לטיפול בשפכים עירוניים או ישירות לגוף המים עם הביוב.
(2) ניתן להמיר אמוניה וניטריט זה לזה
אמוניה במים יכולה ליצור ניטריט בפעולה של חמצן, ויוצרת עוד יותר חנקה. במקביל ניתן להמיר ניטריט במים לאמוניה על ידי פעולה מיקרוביאלית בתנאים אנאירוביים.
(3) שפכים תעשייתיים מסוימים, כגון מי קולחין ושפכים מפעלי אמוניה סינתטיים.
מפעלים כימיים כמו מפעלי דשן, תחנות כוח, ומפעלי צמנט פולטים גזים המכילים אמוניה, אבק וערפיח לסביבה; עם שיפור מתמיד של רמת החיים של האנשים, ישנם יותר ויותר מכוניות פרטיות, מספר גדול של מכוניות פרטיות ודגמים שונים של כלי רכב כמו משאיות פולטים גם הם כמות מסוימת של פליטה מכונית המכילה אמוניה לאוויר הסביבה. האמוניה בגזים אלה מתמוססת במים ליצירת חנקן אמוניה, המזהם את גוף המים.
השפעת חנקן אמוניה על הסביבה האקולוגית
ההשפעות המזיקות העיקריות של חנקן אמוניה על אורגניזמים מימיים הן אמוניה חופשית, שהיא רעילה פי עשרה ממלחי אמוניום, וגוברת עם עלייה באלליות. רעילות חנקן אמוניה קשורה קשר הדוק לחומציות וטמפרטורת המים של מי הבריכה. באופן כללי, ככל שה- pH וטמפרטורת המים גבוהים יותר, כך הרעילות חזקה יותר. הפגיעה בדגים דומה לניטריט.
הפגיעה בחנקן אמוניה באורגניזמים מימיים מתחלקת לחריפה וכרונית. הסכנות הכרוכות בהרעלת חנקן אמוניה כרונית הן: צריכת מזון מופחתת, צמיחה האטה, נזק לרקמות והפחתת הובלת חמצן בין רקמות. דגים רגישים לחנקן אמוניה במים, וכאשר אחוז החנקן האמוניה גבוה, הדגים ימותו. הסכנות הכרוכות בהרעלת חנקן אמוניה חריפה הן: אורגניזמים ימיים מראים התרגשות, אובדן שיווי משקל במים, עוויתות ואף מוות קשה.
