ובמאי, עם עליית הטמפרטורה וטמפרטורת המים, החיידקים, הטפילים והפתוגנים השונים במים החלו להיות פעילים, ונכנסים לתקופה של שכיחות גבוהה של מחלות דגים.
שינויים במזג אוויר פתאומי מומסים חמצן / pH באופן משמעותי
בהיעדר אוורור מכני, 70-80% מהחמצן המומס בבריכות הדגים נובע מפוטוסינתזה של אצות. במזג אוויר גשום, אור מספיק, ירידת טמפרטורה, הסעה של גוף המים, קרקעית הפוכה וכו 'מביאים לדלדול האצות או להפחתת חיוניות, וחמצן מומס משמעותי בירידה בבריכת הדגים. בנוסף, צריכת החמצן של אצות מתות, חומר תלוי אורגני וגופים רדומים חיידקיים מעצימה את דעיכת החמצן המומס, במיוחד בשעות הלילה, הנשמת דגים והנשמת מים יכולים לגרום לחמצן מומס להיות מתחת לנקודה הקריטית של הדף הצף בתוך זמן קצר. ΔpH משתנה בגלל החמצה בתחתית הבריכה, היפוך תחתון ומוות של אצות. במקרים חמורים זה עולה על 1.
ערך ה- pH המתאים לדגים מעובדים הוא 7.5-8.5, כלומר, הוא גדל באופן אידיאלי במים אלקליין מעט.
חמצן קשור קשר הדוק להישרדות וצמיחת הדגים. כאשר החמצן המומס נמוך מדי, גידול הדגים ייעכב. כאשר החמצן המומס נמוך מ- 1 mg / L, הוא יגרום לדגים לצוף או למות בבריכה. דגי החקלאות העיקריים דורשים שהחמצן המומס במים יהיה מעל 4 ~ 5 מ"ג / והמינימום לא צריך להיות פחות מ -3 מ"ג לליטר.
מזג אוויר חוזר ונשנה גורם לאינדיקטורים חנקניים של ניטריט / אמוניה
כשמזג האוויר חוזר על עצמו, יש סיכוי גבוה יותר להגיע להסעת מים, אצות נופלות והיפוך בתחתית. תחתית הפוכה יכולה בקלות להוביל לניטריט גבוה, ושחרור מימן גופרתי ומתן יכול בקלות להוביל ללחץ או הרעלה של דגים. מוות מאסיבי של אצות מוביל לחסימה של תעלת ההטמעה של מחזור החנקן, וקל מאוד לגרום לעודף רציני של ניטריט, במיוחד בלילה או לאחר הפסקת האוויר.
התגובות הכימיות הבאות מתרחשות במי החקלאות: NH4++OH- ⇄ NH3+H2O
תהליך זה הפיך. בחודש מאי, עם עליית הטמפרטורה וטמפרטורת המים, התגובה מתקדמת בכיוון של יצירת אמוניה מולקולרית בתנאי של pH גבוה וטמפרטורה גבוהה. חנקן מולקולרי (NH3) רעיל יותר, מה שמוביל לתגובות הרעלה במוצרים מימיים.
על פי התקנים הלאומיים לאיכות מי החקלאות, הריכוז בפועל של חנקן אמוניה במי החקלאות לא צריך להיות גבוה מ 0.2mg / L. כאשר הריכוז גבוה מערך זה הוא יגרום להרעלת בעלי החיים המעובדים.
בדרך כלל יש לשמור על תכולת החנקית במי הבריכה מתחת ל 0.1 מ"ג לליטר. כאשר ריכוז הניטריט בגוף המים הוא גבוה מדי, הוא נכנס לדם הדגים דרך חדירה וספיגה, ובכך גורם לדם לאבד את כושר נשיאת החמצן שלו.
עם עליית הטמפרטורות, תוסף זרחן הוא הכרחי
ההתחממות החוזרת ונשנית של מזג האוויר גורמת לתנודות בהחמצה של קרקעית הבריכה, התחתית ההפוכה ומוות של אצות. לכן ה- pH עולה על 1 במקרים חמורים. מכיוון שגוף מי החקלאות נדרש להיות אלקליין חלש, בדרך כלל מושג המצב האלקליין החלש על ידי התזת סיד מהיר בגוף המים. לאחר שפתיחת הסיד מהיר למים, הזרחן הזמין במים ישתלב עם יוני הסידן בסיד המהיר ליצירת משקעים של סידן פוספט, כך שהזרחן המקורי לא יוכל למלא את תפקידו הראוי, מה שיוביל למחסור בזרחן.
על פי מידע רלוונטי, ריכוז הזרחן האפקטיבי לליטר מי בריכה באזורים בטמפרטורה גבוהה הוא לרוב פחות מ- 0.01 מ"ג. מחסור בזרחן ישפיע על צמיחת האצות הפלנקטוניות, יגביל את הפוטוסינתזה שלה ואז ישפיע על החמצן המומס במים. לכן יש להוסיף זרחן לגוף המים בזמן בתקופת ההתחממות.
