מהם תקני בדיקת איכות המים?
1. כרומה: אם כרומה של מי שתייה היא מעל 15 מעלות, רוב האנשים יכולים לזהות אותם, וכאשר הם מעל 30 מעלות, אנשים חשים נגעל. התקן קובע כי צבע מי השתייה לא יעלה על 15 מעלות.
2. עכירות: זהו ביטוי לתכונות האופטיות של דגימות מים. הוא משמש לציון מידת הבהירות והעכירות של המים. זהו אחד המדדים החשובים ביותר למדידת הטוב של איכות המים. הוא משמש גם להערכת יעילות הטיהור של ציוד לטיפול במים ולהערכת הטיפול במים. בסיס חשוב למצב טכני. הפחתת העכירות פירושה שתכולת החומר האורגני, החיידקים, הנגיפים והמיקרואורגניזמים האחרים בגוף המים מצטמצמת, מה שלא יכול רק לשפר את אפקט החיטוי והסטריליזציה, אלא גם להפחית את כמות החומר האורגני ההלוגני.
3. ריח וריח: ייצור ריח מים נובע בעיקר מנוכחות של חומר אורגני, שעלול להיגרם כתוצאה מפעילות ביולוגית מוגברת או זיהום תעשייתי. השינוי בריח הרגיל של אספקת המים הציבורית עשוי להיות איתות לשינוי באיכות המים הגולמיים או לטיפול במים לא מספקים.
4. גלוי לעין בלתי מזוינת: בעיקר מתייחס לחלקיקים או חומרים תלויים אחרים הקיימים במים הניתנים לצפייה בעין בלתי מזוינת.
5. כלור שיורי: כלור שיורי מתייחס לכמות הכלור שנותרה במים לאחר שעברו עיקור באמצעות כלור. יכולת הסטריליזציה הרציפה במים יכולה למנוע זיהום עצמי של צינור אספקת המים ולהבטיח את איכות אספקת המים.
