1. למנוע את הצמיחה ואת הרבייה של אצות
אצות הן צמחים זעירים ביותר, עם מאות סוגים שונים. אצות יכולות להתרבות במהירות במים. ראשית, הוא צורך פחמן דו חמצני מומס במים, מה שמוביל לעלייה מהירה ב- pH. ואז, כשהאצות המתות צורכות את החמצן במים, מי הבריכה הצלולים יהפכו למזבח מים מתים בתוך יום. נבגים מוטסים, מדשאות וסריקות אדמה יביאו אצות לתוך גוף המים. זה קורה לעתים קרובות לאחר גשמים כבדים, במיוחד כאשר טמפרטורת המים גבוהה.
בדרך כלל כאשר יש מספיק כלור שיורית במים, צמיחת אצות יכול להיות מעוכב ביעילות. גביש האצות המיוחד נחושת גופרתי הוא מסיס בקלות במים, יכול לעכב את הצמיחה של אצות, ולגרום למים להיראות כחולים. ראוי לציין כי אתה לא צריך להתרחץ בבריכת השחייה המשפחתית, כדי למנוע זיהום מים חמור.
2. בקרה על זיהום חיידקים ווירוסים
על מנת לשלוט בזיהום של חיידקים ווירוסים מזיקים, יש להוסיף חומרי חיטוי באופן סביר במי הבריכה. עבור משתמשים ביתיים, חומרי החיטוי הנפוצים ביותר הם ברום ותרכובות שלה, וכלור ותרכובות שלה.
ברום וכלור יכולים להרוג חיידקים, וירוסים ואצות, ויכולים לשחק אפקט חמצון. ברום אלמנטלי הוא נוזל חום אדמדם בטמפרטורת החדר, ותרכובות מתיל פרטניות המכילות ברום וכלור משמשות לחיטוי בריכת שחייה. תרכובת זו מתווספת למערכת זרימת הדם כדי לפרק חומצה hypobromous וחומצה hypochlorous. עלות חיטוי הברום גבוהה יותר מחיטוי כלור, אך טווח ה- pH הרלוונטי שלו רחב יותר. בתנאי מים רכים, ברום צריך לשמש כחומר חיטוי, ואת הריכוז שלה צריך להישמר ב 4-6 מ"ג / ליטר.
חומצה היפוכלורית היא החיטוי העיקרי. מנגנון הפעולה שלו הוא: (1)לחדור את דופן התא של מיקרואורגניזמים ולהרוס את מערכת החלבון והאנזימים של מיקרואורגניזמים; (2) הסר מזהמים אורגניים ואנאורגניים במים באמצעות חמצון.
מקור החומצה ההיפוכלורית הוא סידן היפוכלוריט או כלור. היפוכלוריט סידן הוא חומר פרטני שנוצר על ידי סידן הידרוקסיד סופג גז כלור הוא תרכובת יציבה. היפוכלוריט סידן ישחרר כלור לאחר הוספתו למים, כך שהוא יכול לשמש כחומר חיטוי לבריכות שחייה. הוספת היפוכלוריט סידן תגדיל את ריכוז יון הסידן ואת ה- pH במים, אשר מועיל עבור בריכות שחייה באמצעות מים רכים. צריך להיות מספיק כלור כדי לשמור על שאריות כלור במי הבריכה ב 0.4-0.6 מ"ג / ליטר.
כאשר ריכוז האורגנים במי הבריכה גבוה, תופיע תערובת של NH2Cl, NHCl2 ו- NCl3. זה נגרם על ידי התגובה של מולקולות כלור עם תרכובות חנקן במי הבריכה. זה יאבד את אפקט החיטוי, במיוחד NCl3 יגרום מי הבריכה פולטים ריח לא נעים. רק על ידי הגדלה נוספת של מינון הכלור, ניתן לפרק את NCl3. בשלב זה, ריכוז הכלור במים לא ימשיך לעלות, וימשיך לעלות רק לאחר שה-NCl3 יתפרק.
כאשר בריכת השחייה לא התחדשה עם מספיק מים מתוקים לתקופה של זמן, התוכן של חומצה ציאנורית במים הוא גבוה מדי, ואת התופעה של כלור נעילה תתרחש. כלומר, הכלור מטופל בעיקר על ידי 2 מי בריכת שחייה או 3 מולקולות כלור. הטופס קיים, ובכך מאבד את אפקט החיטוי שלו. זה לא נקבע באיזה ריכוז חומצה ציאנורית יקרה. הוא האמין בדרך כלל כי הנעילה בתוקף של כלור הוא הברור ביותר כאשר הריכוז שלה הוא כ 160 מ"ג / ליטר. לאחר מנעול כלור במי הבריכה, הגדלת מינון הכלור יכולה להקל על המצב, אבל הפתרון לטווח ארוך הוא להוסיף עוד מים מתוקים.
מצד שני, חומצה ציאנורית יכולה לשמש מייצב כלור. זה יתרון לשמור על ריכוז נמוך במים כדי למנוע את קרני אולטרה סגול בשמש לצרוך שאריות כלור במים. זה בדרך כלל מתווסף למים בצורה של חומר חלקיקי, והוא יכול גם להיות מיוצר במהלך תהליך של המסת קומפלקס דיכלורין או קומפלקס טריכלורין לתוך המים: קומפלקס כלור ** הוא מולקולת כלור אחת,
במקביל, חומצה ציאנורית מיוצרת. לכן, אם מתחם כלור מתווסף לבריכה, ציוד טיהור הבריכה אינו צריך להוסיף מייצבי כלור נוספים. עם זאת, כאשר hypochlorite נתרן או hypochlorite סידן משמש כחומר חיטוי, יש צורך להוסיף מייצב כלור. יש להקפיד להימנע מערבוב החומרים הנ"ל במצב יבש, אשר עלול להיות מסוכן.
בנסיבות מיוחדות, כמות מופרזת של hypochlorite נתרן או hypochlorite סידן ניתן להוסיף למי הבריכה בבת אחת כדי ליצור ריכוז כלור גבוה יותר, לעכב את הצמיחה של אצות ולהפחית את ריח כלורופורם לא נעים, והוא יכול גם להרוס את הזיהום האורגני שנאסף דברים. בנוסף, גז כלור עודף חד פעמי הוא הציג כדי להפוך את ריכוז כלור במי הבריכה להגיע על 10 מ"ג / ליטר, אשר יכול להיות בריכת שחייה מים טיפול אפקט כדי למנוע חיידקים ואצות להתרבות. בריכות שחייה משפחתיות יכולות לעשות טיפול זה פעם בשבוע.
