חמצן מומס מתייחס לחמצן המומס במים במצב מולקולרי, כלומר O2 במים, שבא לידי ביטוי כ- DO. חמצן מומס הוא תנאי הכרחי להישרדותם של אורגניזמים מימיים. מקור אחד לחמצן המומס הוא כאשר החמצן המומס במים אינו רווי, החמצן האטמוספרי חודר לגוף המים; המקור האחר הוא החמצן שמשתחררים על ידי הצמחים במים באמצעות פוטוסינתזה. חמצן מומס משתנה עם שינויים בטמפרטורה, לחץ אוויר ומליחות. באופן כללי, ככל שהטמפרטורה גבוהה יותר, כך המלח המומס גדול יותר, וחמצן המומס במים נמוך יותר; ככל שלחץ האוויר גבוה יותר, כך החמצן המומס גבוה יותר במים. חמצן מומס נצרך לא רק על ידי הפחתת חומרים כמו סולפיד, ניטריט ויונים ברזלים במים, אלא גם על ידי נשימה של מיקרואורגניזמים במים ופירוק חמצוני של חומרים אורגניים במים על ידי מיקרואורגניזמים אירוביים. לכן חמצן מומס הוא בירת גוף המים וזה הביטוי ליכולת הטיהור העצמי של גוף המים. החמצן המומס במים טבעיים קרוב לערך הרוויה (9ppm). כאשר האצות מתרבות בעוצמה, תכולת החמצן המומס פוחתת. מים מזוהמים בחומרים אורגניים ומפחיתים, מה שיכול להפחית חמצן מומס. לתחום החקלאות, חמצן מומס במים משפיע מכריע על הישרדותם של אורגניזמים מימיים כמו דגים. כאשר החמצן המומס נמוך מ -4 מג"ל / ל"ל, זה יכול לגרום לחנק של דגים. עבור בני אדם, תכולת החמצן המומס במי שתייה בריאים לא צריכה להיות נמוכה מ- 6 mg / L. כאשר קצב הצריכה של חמצן מומס (DO) גדול משיעור החמצן המומס במים, תוכן החמצן המומס יכול להתקרב 0 נכון לעכשיו, חיידקים אנאירוביים יכולים להתרבות ולהידרדר את גוף המים, כך שגודל החמצן המומס יכול לשקף את גוף המים הזיהום, במיוחד מידת הזיהום האורגני, הוא אינדיקטור חשוב לתואר זיהום המים ומדד מקיף של איכות המים. לפיכך, למדידת תכולת החמצן המומס בגופי מים ישנה משמעות רבה למעקב סביבתי ופיתוח החקלאות.
